שינוי הריכוז המומלץ להפלרה בארה"ב והגורמים לו

זוהי רשומה מורחבת נוספת במסגרת התגובה שלי לעתירה לבג"ץ נגד ההפלרה.

לפני כמעט שנתיים עידכן שירות הבריאות הציבורי בארה"ב את ההמלצות שלו לגבי הריכוז של הפלואוריד במים מופלרים. ההמלצה החדשה היא הפלרה לריכוז של 0.7 מ"ג לליטר בכל ארה"ב וזאת בניגוד להמלצה הקודמת של 0.7 עד 1.2 מ"ג לליטר בתלות האקלים של כל איזור. בעיני מגישי העתירה מדובר בתימוכין בעמדתם. הבא ונעבור אם כן על המניעים להחלטה זו ונבדוק עד כמה הם רלוונטים לישראל.

שני דברים הובילו להחלטה הזאת , הראשון הוא שיעור פלואורוזיס של השיניים בקרב ילדים אמריקאים. פלואורוזיס היא תופעת לוואי שנוצרת  בזמן יצירת השיניים (כלומר בילדים עד גיל 8 בלבד) עקב צריכה עודפת של פלואוריד. אחד מאופני הפעולה של הפלואוריד המסייעו לו להגן על השיניים הוא העובדה שהפלואוריד מתרכב עם האמייל של השן ויוצר חומר שעמיד יותר לחומצה של החיידקים. אולם מעבר לכמות מסויימת של פלואוריד יתחיל לחול שינוי בצבע השן. ברמות הקלות של פלואורוזיס מדובר בשינויים קלים בלבד בגוון השן אשר בד"כ ניתנים להבחנה רק בבדיקת רופא, אולם ברמות החמורות יותר מדובר בהופעת כתמים חומים וצהובים בשיניים. אצל מתנגדי ההפלרה נפוצות תמונות של שיניים הסובלות מפלואורוזיס ברמות חמורות וזאת למרות שמדובר בתופעה נדירה יחסית עקבחשיפה לפלואוריד בכמויות גדולות מאלה שניתן לקבל מצריכת מי שתייה בריכוז הומלץ להפלרה.

הפלואורזיס היה הגורם שבזכותו התגלו התכונות המועילות של הפלואוריד. ראשית התהליך היה בשנת 1900 כאשר רופא שיננים אמריקאי בשם פרדריק מק'קיי התחיל לחקור מה המקור לכתמים המסתוריים שהיו לחלק מהמטופלים שלו על השיניים. מק'קיי הצליח לזהות את הגורם האחראי לקח במי השתייה, אולם רק ב1930 בוצעו בדיקות כימיות מספיק רגישות שזיהו את הפלואוריד במים והצביעו עליו כגורם לתופעה.

דבר נוסף שמק'קיי בדק היה הקשר בין לפלואורזיס לבין בעיות אחרות בשיניים, להפתעתו הוא מצא שלמרות שהשיניים נראו רע שיעורי העששת והריקבון שלהן היו נמוכים באופן משמעותי מאלה של שאר האוכלוסייה וזה ללא תלות בגורמים כגון מצב כלכלי או דיאטה.

מחקרים נוספים שבוצעו בהמשך ע"י שירות הבריאות הציבורי בארה"ב הראו שבריכוז של 1 מ"ג לליטר של פלואוריד ישנה הפחתה משמעותית בעששת אולם רק אחוזים בודדים של פלואורוזיס קל וקל מאוד, כלומר ללא פגיעה אסתטית בשיניים. כך נקבע הריכוז המומלץ להפלרה ובהמשך הוא התעדכן לטווח של 0.7-1.2 מ"ג לליטר כתלות באקלים.

אולם במשך השנים גדלה צריכת הפלואור של ילדים בארה"ב, בין היתר בגלל שמשחות שיניים ומי פה עם פלואוריד נהיו יותר ויותר נפוצות כאשר איתם גם הלך וגדל שיעור הפלואורוזיס באוכלסייה אל מעל 40%, הרוב המוחלט בדרגת חומרה קלה או קלה מאוד.

דבר נוסף שהתרחש הוא שמחקרים על צריכת מי השתייה בארה"ב הראו שאין הבדל של ממש בין האיזורים השונים למרות השוני באקלים.

הצירוף של שני אלה, העובדה ששיעור הפלואורוזיס באוכלוסייה גדל מצד אחד וכן העובדה שלא נמצא הבדל בצריכת מי שתייה באיזורים שונים הביא להחלטה לשנות את ההמלצה לריכוז אחיד לכל ארה"ב של 0.7 מ"ג לליטר שהיה הריכוז הנמוך ביותר בטווח המומלץ.

ומה המצב בישראל?

בישראל ועדת עדין עסקה בנושא ומצאה כי שיעור הפלואורוזיס בישראל נמוך וכי אין הבדל משמעותי בין איזורים שמפלירים לכאלה שלא (למעשה הן אף מצאו ירידה קלה בשיעור הסובלים מרמת פלואורוזיס קלה באיזורים מופלרים) ולכן הם המליצו להשאיר את התקנות הקיימות להמשיך להפליר לריכוז של 0.8-1.0 מ"ג לליטר בתלות באיזור. מחקר המשך של משרד הבריאות שנערך על סמך המלצות הועדה מצא תוצאות דומות

בניגוד לטענות מתנגדי ההפלרה אין התעלמות מהשינוי בהמלצות בארה"ב, אלא שבשל כך שהמצב בישראל שונה מזה שבארה"ב התקבלו בישראל החלטות שונות.

לסיום צריך לציין שבעתירה לבג"ץ עשו העותרים בלאגן בין תקנים וארגונים שונים. צריך להבדיל בין שני תקנים, האחד הוא התקן המומלץ להפלרה שנועד לתת מקסימום הגנה על השינויים עם מינימום פלואורוזיס והשני הוא התקן המירבי לפלואוריד במים. בישראל כאמור ההמלצה להפלרה היא 0.8-1.0 מ"ג לליטר ובארה"ב היא 0.7 מ"ג לליטר. הריכוז המירבי בישראל הוא 1.7 מ"ג לליטר ובארה"ב הוא 4 מ"ג לליטר ( הוא נמצא בתהליכי בדיקה כרגע). בישראל שני התקנים נקבעים ע"י משרד הבריאות ובארה"ב הריכוז המומלץ להפלרה נקבע ע"י שירות הבריאות הציבורי והתקן המירבי נקבע ע"י הסוכנות להגנת הסביבה (EPA). שירות הבריאות הציבורי הוא זה ששינה את ההמלצה ולא הסוכנות להגנת הסביבה שהתקן שלה לא השתנה והוא גבוה יותר מזה שבישראל.