על ידיו של יגאל עמיר לא נמצאו שרידי ירי חלק ג' – אמינות הבדיקות למציאת שרידי ירי

שבתי לחלק שלישי בסדרת הפוסטים שלי לגבי הטענות שעל ידיו של יגאל עמיר לא נמצאו שרידי ירי. בחלק הראשון של הסדרה עסקתי במהי בדיקת הפירופרינט ברמת האמינות שלה ואיזו משמעות יש לכך שלא הניבה ממצאים. בחלק השני עסקתי בתוצאות הבדיקה למציאת שרידי ירי והראיתי שבעוד שאלו שתומכים בקונספירציה נוהגים להציג פקס קצר ובו ממצאי ביניים שאתרו רק חלקיק אחד על שערו של יגאל עמיר הרי שהתוצאות הסופיות של הבדיקות הראו של ידיו נמצאו חלקיקים רבים.  בחלק זה אני רוצה לעסוק בשאלה אחרת, מה היא מידת האמינות של אותן בדיקות למציאת שרידי ירי, מה היה קורה אם לא היה לנו הדו"ח הסופי שבו נמצאו מספר רב של חלקיקים על ידיו של יגאל עמיר, אלא רק אותו פקס שבו מוזכרת מציאת חלקיק, האם אכן המשמעות של זה , כפי שאומר אריה זריצקי, היא שעצרנו את האיש הלא נכון וצריך לחפש את היורה האמיתי?

למרבה השמחה יש לנו כלי מצוין לבדוק את השאלה הזו, מדובר במאמר שנכתב על ידי שני חוקרים ממעבדת חומרים וסימנים של משטרת ישראל, אריה זייכנר ונדב לוין (שהיה אחראי גם על בדיקת הדגימות שנלקחו מיגאל עמיר), שפורסם בכתב העת Journal of Forensic Sciences בנובמבר 1995 שעוסק בדיוק בנושא זה. בגלל מועד הפרסום שלו המאמר למעשה מראה מה היה המצב במשטרת ישראל מבחינת הבדיקות הללו ממש בזמן שרבין נרצח.

הם הגדירו אמינות של הבדיקה כאחוז הבדיקות שקיבלו תוצאת חיובית, שזה מציאת לפחות חלקיק אחד של חומר שניתן לזהות אותו כשרידי ירי, מחשודים שהם, כלומר המשטרה, מאמינים שהם היורים. יש פה בעיה מסוימת כי יכול להיות שהם חושדים באדם הלא נכון, אבל במגבלות המציאות זה הכי טוב שניתן להשיג.

מה הם עשו? הם לקחו את כל התיקים שבהם נעשו בדיקות לשרידי ירי בשנים 1989-1994 , מהם הם סיננו תיקים שבגלל הנסיבות שלהן יכולה להיווצר הטיה, למשל תיקים שבהם החשוד נוקה מכל חשד כך שתוצאה שלילית במקרה זה לא נובעת מכישלון של הבדיקה או תיקים בהם נעשה שימוש בתחמושת אשר משאירה אחריה שאריות של עופרת בלבד, שכן עופרת יכולה להגיע גם ממקורות נפוצים אחרים ולכן ישנו סיכוי שנקבל תוצאה חיובית גם מאדם שלא ירה , ונסיבות נוספות. לאחר מכן הם בדקו בכמה תיקים התקבלו תוצאות חיוביות כאשר בחלק מהתיקים היו יותר מחשוד אחד ומחלק מהחשודים נלקחו יותר מדגימה אחת (דגימות נלקחו מידיים, שיער ובגדים).

מה הם קבלו? הם התחילו עם 541 תיקים שבהם 920 חשודים שמהם נלקחו  1517 דגימות. לאחר הסינון נשאר 368 תיקים ובהם 607 חשודים שמהם נלקחו 880 בדיקות (במאמר מצוינים אחוז המקרים שנשארו, אני תרגמתי למספרים). מבין אלו רק ב81 תיקים ( 22% מכלל התיקים שנבדקו), 91 חשודים (15% מכלל החשודים שנבדקו) ו114 דגימות (13% מכלל הדגימות שנבדקו) התקבלו תוצאות חיוביות.  בנוסף הם בדקו את התפלגות הדגימות החיוביות מבחינת מספר החלקיקים שנמצאו בהם, ב39% אחוז מהדגימות נתגלה רק חלקיק אחד, ב44% אחוז נתגלו בין 2 ל5 חלקיקים ורק ב17% נתגלו יותר מ 5 חלקיקים. כמו כן הם מצאו שאצל31% מהחשודים שלגביהם התקבלו תוצאות חיוביות נמצא אך ורק חלקיק אחד.

המשמעות היא שאי מציאת חלקיקים של שרידי או מציאה של רק חלקיק בודד אינה כלל דבר יוצא דופן או משונה.  בפועל ברוב המקרים שנעשתה בדיקה למציאת שרידי ירי לא נתגלו שרידים כאלה ובמקרים שכן בחלק ניכר מהם נמצא רק חלקיק יחיד. אפשר לטעון שאם היו מכלילים את התיקים שסוננו מספר המקרים ואחוז ההצלחה היו גדולים יותר, אבל גם אם המספרים היו שונים התופעה הכללית לא הייתה משתנה והחוקרים מציינים זאת שמניסיונם ישנם מקרים רבים שבהם לא מתגלים שרידי על חשודים שעל סמך ראיות אחרות יודעים שהם היורים. כמו כן הם מציינים שהתוצאות הנ"ל תואמות את הניסיון שיש למעבדות אחרות לזיהוי פלילי ברחבי העולם.

המסקנה מכך שגם אם לא היו תוצאות הבדיקות הסופיות שבהן נמצאו חלקיקים רבים על ידיו של יגאל עמיר, אלא רק אותה בדיקה ראשונית שבה נתגלה חלקיק אחד בשיערו הרי שלא היה בכך שום דבר חשוד ועל אחת כמה וכמה אין בכך שום הוכחה שיגאל עמיר לא ירה ברבין. מסקנה זו גם שומטת את הקרקע מהטענה שהבדיקות הסופיות זויפו על מנת להפליל את יגאל עמיר שכן לא היה שום צורך לעשות זאת משום שלמשטרה היו די והותר ראיות להרשיעו גם ללא אותה בדיקת שרידי ירי (עדי ראייה רבים, תוצאות הבדיקות הבליסטיות לקליעים שהוצאו מגופתו של רבים והודאתו של עמיר) ותוצאות הבדיקה הראשונית לא סתרו אותן.

ועוד הערה אחת, בחלק ב' של הסדרה כתבתי שייתכן שההבדל בין התוצאות של הדגימות השונות  שנלקחו מיגאל עמיר נעוץ בכך שכל אחת מהם נלקחה מצד אחר ומכיוון שיגאל עמיר אחז באקדח ביד אחת הרי שעליה נמצאו חלקיקים ואילו על השנייה לא. במאמר מצוין כי עד סוף 1990 אכן היה הנוהל לקחת דגימה מכל אחת מהידיים בנפרד, אולם לאחר שמניסיון ובדיקות מעבדה נמצא כי רק במקרים ישנו הבדל משמעותי בממצאים בין שתי הידיים שונה הנוהל כך שכל דגימה נלקחת משתי הידיים. לכן, אלא אם מישהו המשיך לעבוד לפי הנוהל הישן, הרי שההשערה שלי לא נכונה.