התגובה לעתירה נגד ההפלרה – חלק א'

לפני כארבעה חודשים בערך הגישה עמותה בשם איזון חוזר עתירה לבג"ץ כנגד ההפלרה. את כתב העתירה ניתן למצוא באמת אחרת . אני מפרסם את התגובה שלי לעתירה, התגובה שלי מתייחסת לחלק  העובדתי בעתירה. המספרים המופיעים בצד ימין מתייחסים למספר הפסקה או הפסקאות בעתירה שעליהם אני מגיב. אני ממליץ  לקרוא את העתירה ביחד עם התגובה כיוון שאחרת אם יקראו רק את התגובה שלי הקוראים עלולים לאבד את ההקשר שבהם הדברים נאמרים.

אני לא אתחיל מההתחלה כי לדעתי מיותר להתעכב על ההקדמה. מכיוון שמדובר בתגובה ארוכה אני אפצל אותה למספר חלקים.

תחילת התגובה:

18-23: החלק נפתח בקטע הנקרא "במה דברים אמורים". זהו קטע קצר ואני לא אתעכב עליו הרבה כי חלק מהדברים יחזרו בהמשך, מלבד דבר קצר. העותרים כותבים כי ההפלרה היא תהליך שבו מוסף חומר הנקרא פלואוריד למים, זוהי טעות כפי שכתבתי ברשומה על ההיבט הכימי של ההפלרה. פלואוריד הוא סוג החומר והחומצה הפלואורוסילצית היא אכן פלואוריד.

24-30: זהו החלק ההיסטורי בעתירה אשר מתאר ראשית ההפלרה בארה"ב, התגובה שלי מבוססת על הספר The Fight for Fluoridation של ההיסטוריון דונלד מק'ניל. בתחילה הם די מדייקים מלבד היפוך קטן של תאריכים, הגילוי שפלואור במי השתייה גורם לכתמים באמייל התרחש רק בשנת 1930. לעומת זאת הגילוי על יחס הפוך בין כתמים בשיניים לבין עששת התרחש קודם לכן.

עכשיו מתחילה הקונספירציה לצוץ עם הבאת הספר הונאת הפלואוריד והטענה שלו לפיה ההפלרה היא קונספירציה של הממשל בשביל להיפטר מפסולת של פרוייקט הגרעין. את הספר לא הצלחתי למצוא בשביל התחקיר לעתירה והוא גם לא חשוב לדעתי כי גם בעתירה לא מתבססים ממש עליו. אני אציין שבעבר יצא לי לעיין בו ושהרושם שלי הוא שמדובר בספר שמתעסק בדברים שהם לא ממש קשורים להפלרה ועל בסיסם בונה תיאוריות.

אתייחס רק לטיעון שלהם לגבי מלחמת קוריאה. השינוי בעמדת הרשויות בארצות הברית לגבי ההפלרה נבע עקב תוצאות הביניים של ניסוי גרנד רפידס. מדובר בניסוי שהחל בשנת 1945 ונמשך 10 שנים והיה הראשון שבדק עיר מופלרת באופן מלאכותי לעומת עיר שלא. תוצאות הביניים תמכו הראו שההפלרה יעילה. אמנם הדבר היה סמוך לפריצת מלחמת קוריאה, אולם אין קשר בין השניים.

31-34: המצב בעולם. העתירה פותחת בטענה שמדינות העולם פשוט חיקו את ארצות הברית בלי מחשבה. בהמשך הם מובאות מספר מדינות בעולם שבהן ניטען שההפלרה אסורה. מקור הרשימה הוא כנראה וויקיפדיה. המציאות מעט שונה:

בפינלנד למשל ההפלרה חוקית ונתונה לבחירת הרשויות המקומיות, בפועל רק עיר אחת בחרה להפליר והיא הפסיקה את ההפלרה ב1991, אבל ההפלרה עדיין חוקית. בהונגריה למשל היו ניסיונות הפלרה בשנות ה60 שנפסקו מסיבות טכניות ולא חודשו, אבל שוב אין איסור.  בהונג-קונג שהיא חלק מסין כן מפלירים ובחלקים אחרים של סין יש ריכוזים גבוהים פלואוריד במים. בהולנד הייתה תוכנית הפלרה פעילה אך בית המשפט שם מצא שלממשלה אין בסיס חוקי להפליר והם לא הצליחו להשיג רוב פוליטי בפרלמנט לשנות את החוק. במדינות אחרות כמו נורווגיה, גרמניה ואוסטריה  אמנם לא מפלירים, אבל מצאתי תימוכין לכך שיש להן איסור להפליר (להבדיל ממצב שבו הן החליטו שההפלרה לא כדאית או מתאימה להן).

בארה"ב בניגוד לטענות בעתירה שרק מחצית המדינות בארה"ב מפלירות כל המדינות מפלירות וב13 מדינות ומחוז קולומביה ופורטו ריקו ישנה גם חובת הפלרה. בין השנים 1999-2011 כ290 קהילות החלו להפליר וכ83 קהילות נוספות בחרו להמשיך את ההפלרה. בהשוואה ל230 הקהילות שהפסיקו להפליר בפרק הזמן הכפול של 1990-2010 הרי שהמגמה ברורה והיא עלייה. גם באוסטרליה יש מגמת גידול אם כי היא עלולה להבלם אחרי שחובת ההפלרה במדינת קווינסלנד בוטלה בנובמבר שעבר.

שימו לב לניסוח המטעה בפסקה 34 העוסק בכך שעדיין נשארו רק שתי מדינות שבהן חובת הפלרה, הניסוח מרמז שישנן מדינות נוספות שבהן הייתה חובת הופלרה והופסקה אולם אינו מציין זאת במפורש מכיוון שאין למיטב ידיעתי מדינות כאלה. הדבר הקרוב לכך ביותר שמצאתי היא דרום אפריקה שבה הועבר חוק לחובת הפלרה ב2003, אולם הוא לא נכנס לתוקף עקב התנגדות.

בנוסף הוא מתעלם ממדינות כמו ארצות הברית שבהן לחלק מהמדינות ישנה חובת הפלרה.

35-38: היסוד הטבעי: העתירה פותחת בטענה הנכונה שעצם העובדה שחומר מסויים נמצא באופן טבעי במים לא הופכת אותו לטוב או בטוח. אולם במקרה של הפלואוריד הוא לא נחשב בטוח במינונים של ההפלרה רק כי הוא טבעי, אלא כי ניסיון של שנים של שתייה שלו בריכוזים טבעיים הראו כי הוא בטוח.

פלואוריד נמצא במים באופן טבעי החל מריכוזים אפסיים וכלה בריכוזים של יותר מ10 ואף 20 מ"ג לליטר. אנשים שתו מים אלו משחר האנושות, אולם רק במאה ה20 גילינו את זה. הניסיון לטעון כאילו הריכוז בטבע נמוך יותר מזה שאליו מפלירים היא הטעייה, הריכוז משתנה באיזורים שונים. מחקרים על קהילות באיזורים שונים לימדו אותנו ששתיית מים עם ריכוז הפלואוריד שאליו מפלירים היא בטוחה. ההפלרה נועד לחקות את אותו מצב טבעי בטוח.

מבחינה כימית אין הבדל בין שתיית מים מופלרים לבין שתיית מים עם ריכוז טבעי זהה של פלואוריד. בשני המקרים האוכלוסייה שניזונה מאותו מקור מים תקבל באופן אחיד את אותו מינון פלואוריד. לכן נקבעו תקנים מירביים לריכוז במים של הפלואוריד כדי למנוע נזקים בריאותיים. התקנים בעצם אומרים מהו הריכוז המירבי שאליו ניתן לחשוף אנשים לפרק זמן מסויים בלי שייגרם להם. לתקנים לא משנה מה מקור הפלואוריד.

בישראל מפלירים עד למינון של 1 מ"ג לליטר והריכוז המירבי המותר הוא 1.7 מ"ג לליטר. בארה"ב הריכוז המירבי הוא 4 מ"ג לליטר (אם כי הוא נמצא תחת בחינה מחדש) ובאיחוד אירופי 1.5 מ"ג לליטר. המקודה שבמדינות המערב המתקדמות הקביעה שאין בעייה בריאותית בשתיית מים עם ריכוז הפלואוריד שאליו מפלירים. גם במדינות האיחוד האירופי שלא מפלירות. הן בעצם אומרות "תראו אצלנו הגענו למסקנה שלא צריך להוסיף פלואוריד למים, אבל אם כבר יש לכם מים עם ריכוז כזה של פלואוריד אין בעייה שתשתו אותם".

לבסוף יש לציין שבעתירה  צויין שמשרד הבריאות דורש הפלרה לריכוז של 1.4-1.7 מ"ג לליטר. זוהי טעות שמצביעה על כך שהעותרים אינם בקיאים בנהלי ההפלרה בארץ.  1.4-1.7 מ"ג לליטר הם הריכוזים המירביים המותרים באיזורים שונים בארץ, הריכוזים להפלרה הם 0.8-1.0 מ"ג לליטר בהתאמה. זו דוגמא לחוסר מקצועיות של העותרים.

39: החומצה הפלואורסיליצית: העותרים שוב הפעם חוזרים על הטענה השגוייה שהיא לא פלואוריד כמו כן הם גם טוענים שמדובר ברעל. כמו שכתבתי ברשומה על הפלרה מהבחינה הכימית החומצה היא סוג של פלואוריד ולמרות שהיא רעילה בריכוזים גבוהים בריכוזים שבהם היא מוחדרת למים היא מתפרקת לגורמיה כולל יון הפלואוריד. בשל אופן הייצור שלה ייתכן שיהיו בחומצה חלק מזערי של מתכות כבדות, אולם אין זה בהכרח הדבר. לכן יש גם תקנים לחומצה שנועדו למנוע שמינונים לא בטוחים של המתכות הללו יגיעו למים. מה שכתבתי מקודם על ריכוזים טבעיים של פלואוריד נכון גם לשאר היסודות.

40: תקנות חומרים מסוכנים : בעתירה מצויין כי החומצה הפלואורוסיליצית נמצאת ברשימה בתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) התשנ"ו 1996, העותרים טוענים כי זה מגדיר את החומצה כפסולת מסוכנת. אולם עיון בצו החומרים המסוכנים מלמד כי החומרים שברשימה הם אלו שזכאים לפטורים מחלק מהדרישות בחוק החומרים המסוכנים. אין קשר בין טענות העותרים לבין משמעותן האמיתי של התקנות.

41-43: העותרים מציגים מסמך של מזון לחיות המופק מפוספט שמלמד שבמהלך תהליך ההכנה של המזון הפלואוריד שבפוספט מוצא ממנו וזועמים על כך שנותנים לאנשים לשתות פלואוריד אבל לחיות לא. הטענה שלהם מגוכחת מכיוון מכיוון שהם מתעלמים מריכוז הפלואוריד במזון:  3.5-4%. לשם השוואה בריכוז במים מדובר ב35-40 גרם לליטר מים – יותר מפי 20000 מעל הריכוז המירבי המותר של פלואוריד במים ו35000-40000 יותר מאשר הריכוז אליו מפלירים. ריכוז כ"כ גבוה אכן מסוכן, אולם בהפלרת המים כלל לא מתקרבים אליו. למעשה גם אם תהליך ההוצאה של הפלואוריד מהפוספט יצליח להוציא 99.99% ממנו הרי עדיין בסוף התהליך הריכוז שיישאר יהיה גבוה יותר מזה שאליו מפלירים. הקטע הקצר הזה פשוט לא רלוונטי לעניין ההפלרה.

44-45: פגיעה בצנרת: העותרים טוענים שהפלואוריד גורם להמסת חומרים בצינורות המים. הם מציינים את אהוד לשם כמקור שלהם. לפי מה שאני הצלחתי למצוא התרומה של הפלואוריד לקורוזיה בצינורות הינה שולית לכל היותר. למעשה הסיליקאטים של החומצה הפלואורוסיליצית אף תורמים לייצוב והקטנת הקורוזיה.

46-50: הודו: העותרים מגיבים לטענתו של משרד הבריאות שמטרת ההפלרה היא הגעה למצב שקיים באופן טבעי במקומות מסויימים. העותרים משום מה החליטו לקחת את הודו כדוגמא. בהודו יש אמנם איזורים רבים שבהם ריכוז גבוה של פלואוריד במים והוא גורם לתופעה מוכרת הנקראת פלואורוזיס של השלד המתבטאת בכאבים ומגבלות בתנועה (מקורות: 1,2,3 ). אבל התופעה הזו אינה מתרחשת בשתיית מים עם ריכוזים נמוכים יותר. הריכוז המירבי  המותר בהודו הוא 1.5 מ"ג לליטר, אין שום מגבלה על שתיית מים בריכוז שאליו מפלירים.

בכלל כל הטיעון הזה הוא פשוט לדעתי דבילי (מצטער אבל אין לי מילה אחרת). משרד הבריאות אומר שהוא מפליר ל1 מ"ג לליטר שקיים באופן טבעי במספר מקומות בעולם אז התגובה שלהם היא שבמקומות עם ריכוז הרבה יותר גבוה מהתקן יש בעיות בריאות. ידוע שיש בעיות בגלל זה התקן. התגובה שלהן פשוט לא קשורה לטענה של משרד הבריאות. אני מסתכל על המשפט הבא שלהם:

ובכן אם הודו סובלת מעודף פלואוריד במים , ישראל אמורה לעשות מאמץ להגיע לתוצאה דומה באופן מלאכותי! על כן חייכו העותרים בתחילת פרק זה.

אין לי מושג איך להתייחס לזה, ישראל לא מנסה להגיע לאותו מצב כמו הודו, מבט קצר על המספרים מבהיר זאת בבירור. אז מה המקור של המשפט הזה?  בורות או אולי חוסר אכפתיות? אין לי מושג, אבל זה לא מלמד עליהם דברים טובים.

בחלק זה העותרים מזכירים אירגון בשם החברה הבינלואמית למחקר הפלואוריד. למרות השם המפוצץ של הארגון לא מדובר בארגון מחקר מדעי אמיתי, אלא בארגון של טרחנים בלתי נלאים (cranks באנגלית) הידוע כמתנגד להפלרה. הארגון לא שונה עקרונית מארגונים כמו המרכז הבינלאומי לחקר ה11 בספטמבר שהוא קבוצה של אנשי תיאוריות קונספירציה. לחברה הבינלואמית למחקר הפלואוריד ישנו ביטאון בשם Fluoride  אשר לפעמים משמש את מתנגדי ההפלרה כמקור ל"מחקרים".

זהו הסוף של חלק א' של התגובה שלי. את ההמשך אני אשתדל לפרסם בהקדם.

מודעות פרסומת

שינוי הריכוז המומלץ להפלרה בארה"ב והגורמים לו

זוהי רשומה מורחבת נוספת במסגרת התגובה שלי לעתירה לבג"ץ נגד ההפלרה.

לפני כמעט שנתיים עידכן שירות הבריאות הציבורי בארה"ב את ההמלצות שלו לגבי הריכוז של הפלואוריד במים מופלרים. ההמלצה החדשה היא הפלרה לריכוז של 0.7 מ"ג לליטר בכל ארה"ב וזאת בניגוד להמלצה הקודמת של 0.7 עד 1.2 מ"ג לליטר בתלות האקלים של כל איזור. בעיני מגישי העתירה מדובר בתימוכין בעמדתם. הבא ונעבור אם כן על המניעים להחלטה זו ונבדוק עד כמה הם רלוונטים לישראל.

שני דברים הובילו להחלטה הזאת , הראשון הוא שיעור פלואורוזיס של השיניים בקרב ילדים אמריקאים. פלואורוזיס היא תופעת לוואי שנוצרת  בזמן יצירת השיניים (כלומר בילדים עד גיל 8 בלבד) עקב צריכה עודפת של פלואוריד. אחד מאופני הפעולה של הפלואוריד המסייעו לו להגן על השיניים הוא העובדה שהפלואוריד מתרכב עם האמייל של השן ויוצר חומר שעמיד יותר לחומצה של החיידקים. אולם מעבר לכמות מסויימת של פלואוריד יתחיל לחול שינוי בצבע השן. ברמות הקלות של פלואורוזיס מדובר בשינויים קלים בלבד בגוון השן אשר בד"כ ניתנים להבחנה רק בבדיקת רופא, אולם ברמות החמורות יותר מדובר בהופעת כתמים חומים וצהובים בשיניים. אצל מתנגדי ההפלרה נפוצות תמונות של שיניים הסובלות מפלואורוזיס ברמות חמורות וזאת למרות שמדובר בתופעה נדירה יחסית עקבחשיפה לפלואוריד בכמויות גדולות מאלה שניתן לקבל מצריכת מי שתייה בריכוז הומלץ להפלרה.

הפלואורזיס היה הגורם שבזכותו התגלו התכונות המועילות של הפלואוריד. ראשית התהליך היה בשנת 1900 כאשר רופא שיננים אמריקאי בשם פרדריק מק'קיי התחיל לחקור מה המקור לכתמים המסתוריים שהיו לחלק מהמטופלים שלו על השיניים. מק'קיי הצליח לזהות את הגורם האחראי לקח במי השתייה, אולם רק ב1930 בוצעו בדיקות כימיות מספיק רגישות שזיהו את הפלואוריד במים והצביעו עליו כגורם לתופעה.

דבר נוסף שמק'קיי בדק היה הקשר בין לפלואורזיס לבין בעיות אחרות בשיניים, להפתעתו הוא מצא שלמרות שהשיניים נראו רע שיעורי העששת והריקבון שלהן היו נמוכים באופן משמעותי מאלה של שאר האוכלוסייה וזה ללא תלות בגורמים כגון מצב כלכלי או דיאטה.

מחקרים נוספים שבוצעו בהמשך ע"י שירות הבריאות הציבורי בארה"ב הראו שבריכוז של 1 מ"ג לליטר של פלואוריד ישנה הפחתה משמעותית בעששת אולם רק אחוזים בודדים של פלואורוזיס קל וקל מאוד, כלומר ללא פגיעה אסתטית בשיניים. כך נקבע הריכוז המומלץ להפלרה ובהמשך הוא התעדכן לטווח של 0.7-1.2 מ"ג לליטר כתלות באקלים.

אולם במשך השנים גדלה צריכת הפלואור של ילדים בארה"ב, בין היתר בגלל שמשחות שיניים ומי פה עם פלואוריד נהיו יותר ויותר נפוצות כאשר איתם גם הלך וגדל שיעור הפלואורוזיס באוכלסייה אל מעל 40%, הרוב המוחלט בדרגת חומרה קלה או קלה מאוד.

דבר נוסף שהתרחש הוא שמחקרים על צריכת מי השתייה בארה"ב הראו שאין הבדל של ממש בין האיזורים השונים למרות השוני באקלים.

הצירוף של שני אלה, העובדה ששיעור הפלואורוזיס באוכלוסייה גדל מצד אחד וכן העובדה שלא נמצא הבדל בצריכת מי שתייה באיזורים שונים הביא להחלטה לשנות את ההמלצה לריכוז אחיד לכל ארה"ב של 0.7 מ"ג לליטר שהיה הריכוז הנמוך ביותר בטווח המומלץ.

ומה המצב בישראל?

בישראל ועדת עדין עסקה בנושא ומצאה כי שיעור הפלואורוזיס בישראל נמוך וכי אין הבדל משמעותי בין איזורים שמפלירים לכאלה שלא (למעשה הן אף מצאו ירידה קלה בשיעור הסובלים מרמת פלואורוזיס קלה באיזורים מופלרים) ולכן הם המליצו להשאיר את התקנות הקיימות להמשיך להפליר לריכוז של 0.8-1.0 מ"ג לליטר בתלות באיזור. מחקר המשך של משרד הבריאות שנערך על סמך המלצות הועדה מצא תוצאות דומות

בניגוד לטענות מתנגדי ההפלרה אין התעלמות מהשינוי בהמלצות בארה"ב, אלא שבשל כך שהמצב בישראל שונה מזה שבארה"ב התקבלו בישראל החלטות שונות.

לסיום צריך לציין שבעתירה לבג"ץ עשו העותרים בלאגן בין תקנים וארגונים שונים. צריך להבדיל בין שני תקנים, האחד הוא התקן המומלץ להפלרה שנועד לתת מקסימום הגנה על השינויים עם מינימום פלואורוזיס והשני הוא התקן המירבי לפלואוריד במים. בישראל כאמור ההמלצה להפלרה היא 0.8-1.0 מ"ג לליטר ובארה"ב היא 0.7 מ"ג לליטר. הריכוז המירבי בישראל הוא 1.7 מ"ג לליטר ובארה"ב הוא 4 מ"ג לליטר ( הוא נמצא בתהליכי בדיקה כרגע). בישראל שני התקנים נקבעים ע"י משרד הבריאות ובארה"ב הריכוז המומלץ להפלרה נקבע ע"י שירות הבריאות הציבורי והתקן המירבי נקבע ע"י הסוכנות להגנת הסביבה (EPA). שירות הבריאות הציבורי הוא זה ששינה את ההמלצה ולא הסוכנות להגנת הסביבה שהתקן שלה לא השתנה והוא גבוה יותר מזה שבישראל.

פלואוריד וסרטן העצמות

הרשומה הזאת היא חלק מהתגובה שלי לעתירה נגד ההפלרה לבג"ץ. הגעתי למסקנה שישנם נושאים מסויימים שעדיף להתמקד בהם במיוחד.

מאז תחילת ההפלרה בשנות ה40 של המאה שעברו נעשו נסיונות לקשור בינה לבין סרטן. טענות על קשר בין הפלרה לבין סוגים שונים של סרטן הופצו ע"י מתנגדי ההפלרה במשך עשרות שנים. כל הטענות הללו הופרכו. קצרה היריעה מלתאר את כל הטענות והמענה להן ואני רוצה להתמקד הרלוונטיות ביותר לשנים האחרונות שהן הקשר לסרטן העצמות.

סרטן העצמות מסוג Osteosarcoma נהפך בשנים האחרונות למוקד הטענות כנגד ההפלרה. לכאורה ישנו בסיס לחשד לקשר בין סרטן להפלרה. ידוע שפלואוריד נקשר לסידן בגוף ולכן הוא מצטבר בשיניים וגם בעצמות, מכאן הועלתה ההשערה שאולי הפלואוריד שמצטבר בעצמות גורם לסרטן. בנוסף מחקר אחד שנעשה על עכברים בתחילת שנות התשעים הציג תוצאות שאומנם לא היו חד משמעותיות, אבל לכאורה תמכו בקשר בין הפלרה לסרטן העצמות. הטענות הללו הופצו על ידי מתנגדי ההפלרה למרות שלא היה לטענות אלו בסיס של ממש ומחקרים אפידימיולוגיים בבני אדם (למשל זה וזה וזה וכאן ועוד אחד) לא מצאו קשר בין הסרטן להפלרה.

בשנת 2006 חלה תפנית בסיפור עם פרסומו של מחקר שנעשה על ידי צוות מאוניברסיטת הרווארד. המחקר מצא קשר סטטיסטי בין הפלרת מים לבין תחלואה בסרטן העצמות, אבל רק אצל ילדים בנים, בעיקר בגילאי 6-8. המחקר הזה מהווה את הבסיס העיקרי לטענות נגד ההפלרה והקשר שלה לסרטן. גם העתירה נגד ההפלרה מצטטת את המחקר הזה.

אז מה הבעיה עם המחקר? ובכן המחקר הזה הוא ככל הנראה לא מחקר גרוע כשלעצמו, אבל הוא פשוט מעט מדי. אני מתכוון בכך לזה שהמחקר אמנם מצא קשר סטטיסטי בין סרטן בגילאים מסויימים בבנים לבין הפלרה, אולם קשר סטטיסטי אינו קשר סיבתי בהכרך, לכן אחד העקרונות הבסיסיים של המדע הוא הצורך לחזור על התוצאות גם במחקרים נוספים. כלומר אם אכן ישנו קשר סיבתי בין הפלרה לסרטן בגילאים מסויימים אנחנו נמצא קשר סטטיסטי דומה גם בקבוצות אחרות שנבדוק. אם לעומת זאת אנחנו לא מוצאים קשר סטטיסטי דומה בקבוצות אחרות הרי שמכאן נובע בסבירות גבוהה שהקשר שהתקבל במחקר הראשון התקבל במקרה בלבד.

זאת בדיוק הנקודה שבה המחקר הנ"ל נתקל בבעיה, המחקר בוצע על סמך נתונים של תת קבוצה  של מקרים מהשנים 1989-1992 מתוך מחקר גדול יותר של הרווארד. אולם כאשר החוקרים ניסו לבדוק האם הקשר מתקיים גם בתוצאות הראשוניות מקבוצת המקרים מהשנים 1993 והלאה הם לא הצליחו לשחזר אותו. כלומר כבר מן ההתחלה המחקר נתקל בבעיה. המידע הזה פורסם במאמר שליווה את המחקר המקורי שנקרא Caution needed in fluoride and osteosarcoma study. אולם מאמר זה זכה להתעלמות ממתנגדי ההפלרה.

המחקר הסופי של הרווארד פורסם בשנת 2011, הוא לא מצא קשר בין ההפלרה לסרטן ההעצמות. היתרון הבולט של המחקר הנ"ל הוא השימוש בדגימות עצם מחולים דבר שאיפשר למדוד באופן ישיר את ריכוז הפלואוריד בעצמות במקום שימוש בהנחות על פי נתוני החולים כפי שנעשה במחקרים הקודמים (כולל במחקר מ2006). הם כאמור לא מצאו קשר בין פלואוריד לסרטן.מחקר נוסף שנעשה באירלנד והשווה בין אירלנד שבה מפלירים לבין צפון אירלנד הלא מופלרת וכן מחקר אחר שנעשה בארצות הברית גם הם לא הצליחו לשחזר את הקשר בין הפלרת מים לסרטן בגילאים מסויימים ובכך פגעו קשות באפשרות שקשר כזה אכן קיים.לסיכום המחקר שעליו מתבססים מתנגדי ההפלרה הוא מחקר בודד אשר מחקרים אחרים לא הצליחו לשחזר את תוצאותיו וכובד הראיות המדעיות אינו תומך בטענה שיש קשר סרטן העצמות להפלרת מים.אני רוצה להעיר הערה אחת לסיום, בקרב מתנגדי ההפלרה נפוצה הטענה שהמחקר של הרווארד מ2006 נגנז ע"י המנחה של החוקרת בגלל קשרים שהיו לא עם חברת קולגייט. לא מצאתי תימוכין לטענה זו, אולם גם לא הצלחתי לשלול אותה.

נתונים חדשים על ההפלרה ממשרד הבריאות

נתקלתי לאחרונה בד"ח "איכותם התברואותית של מי שתייה במערכות האספקה של הרשויות המקומיות בישראל" לשנת 2011 של משרד הבריאות. הדו"ח כשמו כן הוא סוקר את איכותם של מי השתייה כולל גם את ההפלרה. ממנו עולים כמה נתונים חדשיעם מעניינים.

א)תוצאות ראשוניות של מחקר חדש

אחת ההמלצות של ועדת עדין הייתה לבצע מחקר חדש ארוך טווח על השפעת  ההפלרה על עששת ופלואורוזיס.עכשיו התפרסמו התוצאות הראשונות של המחקר הזה:

  1. ישנה ירידה מובהקת של כ30% בין איזורים מופלרים לעומת לא מופלרים במדד העששת.
  2. ההפלרה משפרת את בריאות השן בכל הערים ובמיוחד בערים בעלות מצב סוציו-אקונומי נמוך.
  3. ההסתברות שילד יהיה ללא עששת כפולה בעיר מופלרת לעומת עיר לא מופלרת.
  4. שיעור הפלואורוזיס בישראל הוא נמוך.

בסך הכל התוצאות חוזרות על מה שמצאה ועדת עדין ומראות כי ההפלרה יכולה להיות יעילה גם במאה ה21. ראוי עם זאת להדגיש כי מדובר עדיין בתוצאות ראשוניות ויש לחכות לתוצאות הסופיות שתמיד ייתכן שיהיו שונות.

ב) החומרים להפלרה

הדו"ח מציין כי החומצה הפלואורסיליצית נרכשת מספרד לאחר שעברה אישורים שהיא עומדת בתקן הישראלי הזהה לאירופאי.

הדו"ח גם מחדש כי ההפלרה במתקני ההתפלה נעשית באמצעות נתרן-פלואורי (סודיום פלואוריד). מכיוון שמים מותפלים יהפכו למרכיב מרכזי ממי השתייה בישראל המשמעות היא שגם חלק ניכר מההפלרה לא יתבצע ע"י החומצה הפלואורוסיליצית. מעניין איך יגיבו לזה מתנגדי ההפלרה. האם הם יחפשו מי הספק של הנתרן-הפלואורי כדי להאשים גם אותו בקונספרציה. אל תתפלאו עם בעתיד תתחילו לשמוע יותר ויותר עד כמה נתרן-פלואורי הוא חומר מסוכן.

ג) רשויות שלא מפלירות

הדו"ח מציין כי אצל רשויות מקומיות שונות יש בעיות ביישום ההפלרה, אולם ישנן כמה עיריות אשר פשוט מעכבות את תהליך ההפלרה אצלן או פשוט לא עושות דבר בתחום ולא משום שאינן יכולות. העיריות הנ"ל הן: רעננה, פתח תקווה, גבעתיים, רחובות וקריית אונו.

יש לציין שאין זה אומר בהכרח שבערים הנ"ל לא שותים מים מופלרים, אלא רק שהקידוחים שבאחריות העיריות הללו לא מפלירים. אולם מים מופלרים יכולים להגיע לערים אלו מהמוביל הארצי או מתקני ההתפלה.

ד) חריגות מהתקן

בשנת 2011 נמצאו חריגות מהתקן של פלואוריד במים רק בקידוח אחד באיזור אשדוד.  מקידוח זה לא המים לא מגיעים ישירות לתושבים, אלא הם מעורבבים עם מים במקומות אחרים. בפועל ריכוז הפלואוריד הממוצע באשדוד עמד על 0.71 מ"ג לליטר

 

עתירה חדשה נגד ההפלרה וכתבה רצופה שגיאות בווינט

קבוצת אנשים החליטה להגיש עתירה לבג"ץ על מנת לאסור את ההפלרה. אני מתכוון בהמשך לעבור באופן מסודר בטענות העתירה העצמה, אולם ברשומה אני אתעסק במשהו אחר.

יחד עם העתירה התפרסמה בווינט כתבה ובה ראיון עם אחד היועצים לעתירה, הלא הוא אהוד לשם שבעבר כבר עסקתי בשגיאות שבטענותיו. לשם הוא מהנדס לשעבר במשרד הבריאות והוא מנצל זאת על מנת לתת נופך של סמכות לטענותיו, גם שהן אינן עומדות במבחן העובדות. אני רוצה לעבור כאן על כמה מהטענות שהועלו בכתבה:

1. חומרים רעילים?

עם זאת, בעתירה שהגישו עורכי הדין דן אשכנזי ודקלה ברנס נטען כי החומר המוסף אינו כאמור פלואוריד או חומצה פלואוריסלצית נקייה, אלא תוסף רעיל  של תעשיית הפוספטים – חומצה המכילה מתכות רעילות רבות ואשר לטענת העותרים ממיסה בעת המעבר בצינורות המים מתכות נוספות

ומקיימת עמן קשרים כימיים מסוכנים.

עסקתי בטענות מאין אלו בהרחבה בההפלרה- ההיבט הכימי. בקצרה אין דבר כזה פלואור במצב נקי בטבע, יוני הפלואור קשורים ליסודות אחרים אשר מתמוססים ומשחררים את יוני הפלואוריד במים. בתוצר הסופי אין הבדל בין יוני פלואוריד מהחומצה לבין יוני פלואוריד "טבעיים". החומצה עצמה כולה מתמוססת במים כך שהיא אינה משפיעה על הצינורות. החומצה עשוייה (אך אינה חייבת) להכיל בריכוזים נמוכים מספר חומרים אחרים, אולם מדובר בכמויות אפסיות .

2.בדיקות לא טובות?

אפילו היו ספקי המים מקבלים את תוצאות הבדיקות, מדובר בתוצאות המתייחסות למצב החומצה לפני שעברה עם המים דרך צנרות המתכת והפלסטיק .

זהו קטע שנועד להפחדה  בלבד שכן ברור שהבדיקות עוסקות בחומצה לפני שהוכנסה למים, הרי לכך נועדו הבדיקות, לבדוק אם החומר עומד בתקנים לפני שמחדירים אותו למים. מה הטעם בבדיקה לאחר החדרת החומצה? הרי כל המטרה של הבדיקות היא למנוע מחומרים שלא עומדים בתקן להגיע למי השתייה. מה גם שכאמור כל החומצה מתמוססת לאחר ההחדרה למים כך שממילא אין מה לבדוק.

3.תקן לא מתאים?

"אפילו מראית העין של 'תקן', שכביכול עומדים בו, חסרת כל משמעות: התקן עצמו מועתק מאירופה ואינו רלבנטי למרכיבי החומצה בישראל

טענה די משונה ולא נכונה. נתחיל מהסוף, מאז שנת 2009 רוכש משרד הבריאות את החומצה מאירופה כך שכל הטיעונים לגבי זה שהמצב בישראל שונה פשוט אינם נכונים, מדובר בחומצה המיוצרת באירופה לפי תקנים אירופים. אולם בתקן האירופי מצויין מפורש שהוא מתאים גם לחומצה שיוצרה מהחומרים והשיטות שבהן נעשה שימוש בארץ עד 2009. לצערי התקנים הישראלים לא זמינים ברשת באופן חופשי.

4. דו"ח הNRC

בשנת 2006 פרסמה ועדת המומחים של המועצה הלאומית למחקר בארצות הברית (ה-NRC), סקירה של אלף מחקרים בנושא שלפיה הגיעו למסקנה ברורה: פלואוריד המוחדר למים כדי למנוע עששת עלול לגרום לנזקים בריאותיים קשים.

האמת כלל וכלל לא. דו"ח הNRC כלל לא עסק בהפלרה, אלא בתקנים האמריקאים שמאפשרים ריכוז של עד 4 מ"ג לליטר במי שתייה והדבר נכתב שם בפירוש (עמ' 11):

The committee’s conclusions regarding the potential for adverse effects from fluoride at 2 to 4 mg/L in drinking water do not address the lower exposures commonly experienced by most U.S. citizens. Fluoridation is widely practiced in the United States to protect against the development of dental caries; fluoride is added to public water supplies at 0.7 to 1.2 mg/L. The charge to the committee did not include an examination of the benefits and risks that might occur at these lower concentrations of fluoride in drinking water.

מכאן גם של שכל הטענות על סכנות כביכול בהפלרה שהדו"ח מצא אינן נכונות. מחברי הדו"ח כן סקרו רשימה ארוכה של מחקרים בנוגע לסכנות כלשהן עקב שתיית פלואוריד, והם מצאו שבמרבית המקרים או שהתופעות מתרחשות עקב חשיפה לכמויות גבוהות של פלואוריד כך שאינן רלוונטיות למי השתייה בארה"ב או שהמחקרים הם בעייתיים ואי אפשר להסתמך עליהם.

התוצאה הבעייתית המרכזית שהם מצאו היא שאנשים שצורכים מים בריכוז עם פלואוריד בריכוז  הקרוב למירבי המותר בארה"ב עלולים לפתח פלואורזיס של העצמות, תופעה לוואי ידועה של צריכת כמויות גדולות של פלואוריד במשך עשרות שנים. אולם לפני כן העריכו שהתקן האמריקאי מגן מפני התופעה הזאת. בכל מקרה אין זה רלוונטי לישראל שבה התקן המירבי נמוך בהרבה (1.7 מ"ג לליטר).

5. בעוד 20 שנה?

צריך לקיים את עיקרון ההיזהרות, ואם לא יודעים מה יהיו התוצאות בעוד 20 שנה אסור לעשות דבר.

לידיעת מר לשם, בישראל מפלירים מים כבר כמעט 30 שנה ובעולם כמעט 70. כלומר חיכו די הרבה זמן לפני שהתחילו וגם היום אחרי עשרות שנים עדיין סיכום המידע מראה כי ההפלרה בטוחה.

6. פתאלטים במים?

"בשנת 2008 מצאנו במים בהוד השרון אפטלטים ברמה הגבוהה פי עשרה מהתקן. זהו חומר מסרטן, תוצר של תהליך כימי בין חומרים שונים. זוהי פסולת של מפעלים שמייצרים פוספטים, ואת זה תו התקן מראש לא מחפש בכלל".

באמת אחרת לשם מרחיב יותר :

בדיקה אקראית שנעשתה ביוזמתי באחת מערי השרון10 (מאי 2009), נמצאו הדברים המדאיגים הבאים:
17.1 באזור ללא : ריכוז הפלואור 0.1 > מקג"ל, ריכוז הפתלאטים 5> מקג"ל.
17.2 אזור עם (חיבור מקורות): ריכוז הפלואור 0.7 מקג"ל, ריכוז הפתלאטים 86 מקג"ל פי 10 מהתקן המותר.
17.3 ניתוח הממצאים: היכן שנמצא פלואור, היה ריכוז הפתלאטים גבוה פי 10 יותר מאשר תקן משרד הבריאות11 מאפשר.

אני חושב שאנשים עם רקע בספקנות מדעית לא יתקשו לאתר את הבעיה בהסקת המסקנות פה. מתאם לא גורר סיבתיות ולכן אין בתוצאות שום הוכחה לקשר כלשהו בין ההפלרה לפתלטים. בוצעה פה רק בדיקה אחת כך שהסיכוי שמדובר בצירוף מקרים בלבד הוא די גבוה, לשם בשום מקום לא מצליח לשלול את האפשרות שמדובר בזיהום שמקורו אחר. לו הוא היה מצליח לשחזר את התוצאות בבדיקות נוספות אז היה הטיעון שלו חזק יותר. וזה מוביל אותנו לנקודה הבאה:

17.5 בדגימה חוזרת, שנערכה באותו מקום לאחר כשבועיים, לא חזרה התופעה.

זהו המתאם בין החומצה לפתלטים נעלם בבדיקות חוזרות, כל הטיעון של לשם בעצם מתמוטט. אבל לשם לא נותן לעובדות לבלבל אותו:

יתכן והרכב החומצה פלואורוסיליצית שונה מעת לעת ובזמן שריכוזה הזמני גבוה היא מעכלת את הפלסטיק וגורמת להיווצרות הפטאלאטים.

ללשם כמובן אין שום הוכחות להשערתו זו, אולם היא מדגימה את מה שלדעתי היא צורת החשיבה שלו: לא משנה מה ההפלרה אשמה.

7.מה קורה בעולם?

משנת 1990 ועד היום מחליטות עוד ועוד מדינות בארצות הברית להפסיק להפליר כי הן מבינות מה קורה

במרבית מדינות העולם כבר הפסיקו לבצע הפלרה, ויש רק מדינה אחת בעולם נוסף לישראל שעדיין מחייבת בו – אירלנד".

עסקתי בכך ב-אז כמה מדינות באמת מפלירות?

בקצרה בארה"ב שיעור האזרחים השותים מים מפלירים רק עולה ובקליפורניה אף העבירו חוק המחייב הפלרה.

8. הוועדות נגנזו?

לדברי העותרים, ועדות הכנסת קראו פעמיים למשיבים להפסיק את ההפלרה, אך נענו בסירוב. גם ועדה שמינה משרד הבריאות עצמו לבדיקת הנושא המליצה להפסיק את ההפלרה, אך ההמלצות נגנזו.

עם כל הכבוד לועדות הכנסת הן אינן ועדות מקצועיות ואין להן סמכות לתת הוראות למשרד הבריאות. לעומת זאת הועדה המקצועית, ועדת עדין דווקא כן תמכה בהפלרה כמו שכתבתי בועדת עדין וההפלרה.

ועדת עדין וההפלרה

ב20 למרץ 2007 הגישה הועדה לעדכון תקנות מי השתייה ברשות הפרופסור אבנר עדין את המלצותיה למשרד הבריאות. הועדה שמטרתה הייתה לבדוק תקנות מי השתייה עסקה בין השאר גם בתקנות ההפלרה. באתרים שונים המתנגדים להפלרה נטען כי מסקנות הועדה תומכות בעמדתם. תחילה נראה מה נטען באתרים שונים:

למשל באמת אחרת במסמך המסכם על ההפלרה:

הדי ההתנגדות הגוברת של אנשי רפואה והציבור להפלרת מי השתייה הגיעו גם
לוועדת עדין – וועדת מומחים שמונתה על ידי מנכ“ל משרד הבריאות כדי
לעדכן את התקנות בנושא איכות מי השתייה.
וועדת מומחים זו המליצה המלצות רבות וחשובות בנושא הקריטריונים של איכות מי השתייה ושמירה
על הבריאות, ובין השאר המליצה לבטל את חובת ההפלרה.
מנכ“ל משרד הבריאות קיבל את כל עשרות המלצות הוועדה – חוץ מההמלצה לבטל את חובת ההפלרה.

לא ברור מה היה מסד הנתונים שעליו התבססה ההחלטה השגויה והבלתי ראויה הזו.
לא מובן כיצד מבטלים בהינף קולמוס את המלצתה של וועדת המומחים החשובה ביותר שהוקמה בעשור האחרון לבדיקת נושא איכות מי השתייה בישראל.
וועדה זו המליצה לבטל את חובת ההפלרה לאחר שטובי המומחים בישראל קראו לעומק את כל המחקרים העדכניים, המצביעים על
קשר ברור בין חשיפה מתמשכת למים מופלרים לבין סוגים שונים של סרטן, פגיעה בעצמות, אלצהיימר, תסמונת דאון ופלאורוסיס.
בניגוד לעששת, אלה מחלות חסרות מרפא.

ובחלק הסיכום של המסמך:

32.5 וועדות מומחים וועדות פרלמנטאריות המליצו ודרשו להפסיק את הפלרת מי השתייה בישראל לאחר שבדקו את הממצאים המדעיים מכל העולם.

…..

32.8 ההחלטה להמשיך בהפלרה נעשתה בניגוד להמלצות וועדת המומחים, במחטף, בצורה לא שקופה.

לא הובאו לידיעת הציבור השיקולים שגרמו למנכ"ל משרד הבריאות הפורש פרופ' אבי ישראלי לבטל בהינף קולמוס את המלצתה החד משמעית של וועדת עדין, לבטל את חובת ההפלרה.

מעניינת במיוחד היא ההתייחסות למומחיותם הרבה של חברי הועדה, תזכרו את זה להמשך. אתרים נוספים נותנים תחושה דומה, ההפלרה היא דבר מסוכן ולא יעיל, ועדת המומחים של משרד הבריאות המליצה להפסיק אותה אבל  משרד הבריאות מתעלם מהם.

אבל האם זה נכון? כדי לבדוק זאת השתמשתי בטכניקה אנליטית מתקדמת שנראה לי שרוב אלו הטוענים שועדת עדין מתנגדת להפלרה לא השתמשו בה – קראתי את דו"ח הועדה.

אז מה הועדה מצאה: בסקירת מחקרים מהעולם נמצא ש:

  1. המחקרים לא מראים שלהפלרה יש פגיעה בריאותית כלשהי.
  2. המחקרים הראו שישנה עלייה קטנה בתופעה אסטטית הנקראת פלואורוסיס ומתבטאת באובדן הברק או הופעת כתמים בשיניים.
  3. נמצא כי הפלרה מסייעת להקטנת עששת .
  4. הריכוז המירבי המותר של פלואוריד במים בארצות המפותחות גבוה מזה שאליו מפלירים.
  5. ירידה דומה בעששת נמצאה גם במדינות שמפלירות וגם בכאלה שלא.
  6. המחקרים היו באיכות בינונית או נמוכה.

אני רוצה להעיר הערה לגבי ממצא מספר 5, כשלעצמו ללא בקרה על המשתנים השונים בין המדינות (למשל תוכניות אחרות למניעת עששת) הנתון הזה לא אומר כלום, כאמור מחקרים שכן בוצעה בהם בקרת משתנים מצאו שהפלרה מקטינה עששת.

בישראל הם מצאו שקיימת ירידה של 25% במספר השיניים הפגומות באיזורים מופלרים, ללא הבדל מובהק בשכיחות הפלואורוסיס בין איזורים מופלרים לכאלה שלא.

כבר אנחנו רואים שהטענה שהועדה מצאה קשר ברור בין ההפלרה למגוון מחלות הינה שקר. לעומת זאת באופן מפתיע דווקא הממצא השלילי היחידי של הועדה לגבי איכות המחקרים לא הוזכר ע"י המתנגדים.

ומה ההמלצות של הועדה:

  1. הריכוז המירבי המותר של פלואוריד במים לא ישתנה 1.4 מ"ג לליטר באיזורים החמים ו1.7 מ"ג לליטר בשאר הארץ.
  2. הריכוז שאליו מפלירים ישאר 0.8 מ"ג לליטר באיזורים החמים ו1 מ"ג לליטר בשאר הארץ.

(אני רוצה להדגיש את ההבדל בין שני התקנים הללו, התקן המירבי נועד למנוע פגיעה בריאותית או אסטטית עקב פלואוריד ואילו התקן שאליו מפלירים נועד להפחתה בעששת. שימו לב שהריכוז שאליו מפלירים נמוך מהריכוז המותר המירבי (כאמור מקודם גם במדינות מפותחות נוספות המצב כך). הסיבה היא שמעל צריכה של כמות מסויימת של פלואוריד אין כמעט השפעה חיובית של צריכת כמות נוספת ולכן אין צורך להפליר למקסימום המותר.)

3. גם מי ים מותפלים יופלרו ע"פ התקנים הנ"ל

4. יבוצע מחקר ארוך טווח שיבדוק את ההשפעה של ההפלרה על עששת ופלואורוסיס.

5. דיון נוסף על ההפלרה יבוצע כעבור חמוש שנים.

6. הועדה קיבלה ברוב דחוק (6 מבין 11 חברי הועדה בעד) את ההמלצה לשנות את המצב החוקי של ההפלרה כך שבמקום חובה ארצית גורפת ההחלטה האם להפליר תתקבל בכל איזור על פי צרכיו.

עיננו הרואות כי הטענה שהועדה המליצה להפסיק את ההפלרה איננה אמת, נהפוך הוא, היא המליצה אף להרחיב אותה למים מופלרים. הועדה רק המליצה לשנות את המצב החוקי של ההפלרה בארץ מחובה כלל ארצית להחלטה של כל איזור בנפרד.

חלק ממתנגדי ההפלרה אולי יטענו שלכך הם התכוונו כשכתבו שהועדה המליצה לבטל את חובת ההפלרה, אבל האופן שבו הם מפרסמים זאת מטעה. האמירה שהועדה המליצה לבטל את חובת ההפלרה תוך ציון טענות לא נכונות  מצד אחד, ומצד שני אי ציון של שאר המלצות הועדה או אפילו טענות שקריות על ממצאי הועדה, יביאו כל אדם הגיוני למסקנה שהועדה המליצה לבטל לגמרי את ההפלרה. אחרי הכל אין הגיון בטיעון שהועדה מצאה שההפלרה מסוכנת ואינה יעילה, אז היא המליצה שההחלטה האם להפליר תתקבל לכל איזור בנפרד, שכן אם הועדה הייתה מוצאת ממצאים כאלה היא הייתה ממליצה לבטל לחלוטין את ההפלרה.

לסיכום הועדה, שאף מתנגדי ההפלרה מכירים במומחיותה, מצאה שההפלרה מקטינה עששת, אינה פוגעת בבריאות והמליצה להשאיר את התקנים של פלואוריד כמות שהם. זה בודאי לא משהו שתומך בעמדת מתנגדי ההפלרה.

ומה קרה לגבי ההמלצה על שינוי חובת ההפלרה, ובכן משרד הבריאות כאמור לא קיבל אותה אולם בניגוד לדברי המתנגדים הוא גם נימק מדוע. בדו"ח הועדה מופיעה הסתייגותו של נציג משרד הבריאות בועדה ושם הוא מנמק את התנגדותו בשתי סיבות. האחת היא שעל הנושא לא נערך דיון מסודר בועדה והשנייה היא שההחלטה לגבי חיוב ההפלרה באופן ממלכתי או מתן ההחלטה לרשות המקומית היא דבר השייך לתחום מדעי המדינה והיא נמצאת מחוץ למנדט הועדה ותחום המומחיות של חבריה. בנוסף לכך ע"פ דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת משרד הבריאות טוען שהוא ביצע התייעצויות עם מומחים והם תמכו בכך שצרכי הציבור מחייבים הפלרה ממלכתית.

לסיום אני רוצה לחזור לטענות המתנגדים מתחילת המאמר לפיהן ועדת המליצה לבטל את ההפלרה בגלל מחקרים שהצביעו על קשר ברור בינה לבין מגוון מחלות. כל מי שקורה את דו"ח הועדה רואה כח טענה זו אינה אמת שזוהי תופעה שבה כבר ניתקלתי בעבר עם מתנגדי ההפלרה. וזה גורם לי לתהות, האם הם קראו את הדו"ח הועדה ומשקרים בכוונה או שהם אינם קראו אותו ואינם יודעים מה כתוב בו והם פשוט מפיצים טענות מבלי לבדוק אותם כלל?

אינני יודע מה נכון לגבי כותב המאמר הספציפי שממנו ציטטתי, אולם ברור שבשלב כלשהו מישהו היה צריך לקרוא את דו"ח הועדה ולו רק כדי לקרוא את ההמלצה לביטול חובת ההפלרה ואותו אחד צריך לדעת מה באמת מצאה הועדה ולכן אין לי ספק שישנם גם כאלה שמשקרים.

ההפלרה – ההיבט הכימי

כאשר התחלתי להתעניין בנושא ההפלרה לפני מספר שנים אחד הדברים הראשונים שהתחלתי לבדוק היה ההיבט הכימי של ההפלרה, כלומר מה בפועל קורה, איזה חומרים מערבבים ואיזה תהליכים קורים להם. מצאתי שרבים ממתנגדי ההפלרה אינם בקיאים כלל בנושא ולכן רבות מטענותיהן נובעות מבורות.

אני אתחיל מרקע כימי כללי וזאת מכיוון שאני לא יודע מה הרקע של קוראי בלוג. אני כבר אציין מראש שהמודל שבו אני אשתמש הוא די פשטני, אני  משתמש בו משום שהוא נותן הבנה די טובה של התהליכים בלי יותר מדי סיבוכים שלא הכרחיים לצרכינו. במציאות המצב מורכב יותר ודורש ההעמקה בתורת הקוונטים אני מעודד כל אחד שרוצה להעמיק עוד בכימיה.

בטבע  קיימים חומרים שנקראים יסודות, כלומר מדובר שחומרים שעשויים רק מעצמם. החלק הקטן ביותר של יסוד נקרא אטום. האטומים מורכבים משלושה סוגי חלקיקים: פרוטונים בעלי מטען חשמלי חיובי, אלקטרונים בעלי מטען שלילי ונויטרנים נייטרליים. האטום בנוי מגרעין של פרוטונים ונויטרונים שסביבם מסתובבים האלקטרונים. החלקיקים שקובעים את סוג החומר הם הפרוטונים, מספר פרוטונים שונה ייתן חומר שונה. באטום במצבו הבסיסי יש מספר זהה של פרוטונים, אלקטרונים ונויטרונים. אטום שבו מספר הנויטרונים גדול יותר נקרא איזוטופ ואטום שבו יש מספר שונה של אלקטרונים נקרא יון. אטום יכול לקבל או למסור אלקטרונים. מכיוון שלאלקטרון יש מטען חשמלי שלילי אטום שלו מספר אלקטרונים גדול ממספר הפרוטונים נקרא יון שלילי (או אניון) ואטום שלו מספר אלקטרונים הקטן ממספר הפרוטונים נקרא יון חיובי (או קטיון). האלקטרונים הם האחראים לתגובות הכימיות בין חומרים.

הפלואוריד שאנו שותים במים הוא יון שלילי של היסוד פלואור. באופן טבעי הפלואור אינו נמצא במצב טהור, כדור הארץ, אלא כאשר הוא מרוכב בצורת יון שלילי עם יסודות אחרים ויוצר תרכובות הנקראות בשם הכולל פלואורידים. כאשר התרכובות הללו באות במגע או מתערבבות במים הן עוברות תהליכים של של התפרקות כך שלבסוף מה שנשאר הם יון הפלואוריד השלילי והחלקיקים האחרים שהרכיבו את התרכובת בנפרד.

פלואוריד במים באופן טבעי

בטבע הפלואוריד מגיע למי השתייה כתוצאה ממעבר של המים בקרקע המכילה מינרלים עם פלואוריד. המים מפרקים את המינרלים ליון הפלואוריד וחומרים נוספים.

הפלרה מלאכותית

הבסיס מאחורי ההפלרה המלאכותית הוא אותו דבר כמו הטבעית, כלומר חומרים המכילים פלואוריד מוספים למים ואז הם מתפרקים ומשחררים יוני פלואוריד. ישנם כמה כימיקלים המשמשים להפלרה, שני המוזכרים ביותר ע"י מתנגדי ההפלרה הם נתרן פלואורידי וחומצה פלואורסיליצית. למיטב ידיעתי הם גם שני החומרים היחידים המאושרים לשימוש להפלרה במדינת ישראל. נתרן פלואורידי מורכב מהמינרלים נתרן ופלואוריד והחומצה הפלואורוסיליצית מורכבת מפלואוריד, סיליקה ומימן. הכימיקלים כאמור מתפרקים למרכיביהם כאשר המימן בחומצה הפלואורוסיליצית מתרכב עם המים. נתרן וסיליקה הם מינרלים הבטוחים לשתייה.

הנוסחאות הכימיות לתהליך ההפלרה לשלושה כימיקלים שונים: 1) חומצה פלואורוסיליצית 2) נתרן הקספלואורוסילקאט 3) נתרן פלואוריד (סודיום פלואוריד) 4) הפיכת מימן פלואוריד ליוני פלואוריד(מקור  וכן הנוסחא האחרונה לקוחה מכאן   )

מהתוצאת עד פה ניתן להסיק כמה מסקנות לגבי טענות שונות של מתנגדי ההפלרה. הראשונה היא שהשם פלואוריד מייצג מגוון של חומרים שונים. ולכן טענות כמו הפלואוריד הוא רעל הן חסרות משמעות ללא הציון של איזה חומר בדיוק מדובר. למשל הספר 'הונאת הפלואוריד' על מספר מקרים שאנשים נפגעו מ'פלואוריד', רק שמדובר בחומרים אחרים מאלו המשמשים להפלרת המים ולכן הדוגמאות פשוט לא רלוונטיות לנושא. בנוסף טענות כגון 'במקום פלואוריד קונים חומצה' הן טיפשיות שכן החומצה הפלואורוסיליצית היא פלואוריד.

השנייה היא שאין הבדל בין פלואוריד במי השתייה כתוצאה מהפלרה לבין פלואוריד הנמצא במים באופן טבעי. בשני המקרים מדובר באותו יון פלואוריד. ההבדל היחיד מבחינה כימית הוא החומרים הנוספים המרכיבים את הכימיקלים המשמשים להפלרה (למשל נתרן מול סיליקה), אולם מדובר בחומרים אשר לא מהווים בעייה בריאותית. יש הבדלים נוספים בין החומרים הנוגעים לשיקולים פרקטיים כמו עלות, נוחות הובלה והכנסה למים וזמינות, אולם אלה לא רלוונטיים לנושא הרשומה.

והשלישית היא שאנחנו לא שותים את החומרים המשמשים להפלרה. לפעמים נתקלים בטענות כגון החומצה היא רעל או סודיום פלואוריד (השם הלועזי לנתרן פלואוריד שמשום מה משתמשים בו הרבה) הוא רעל. אבל אין זה משנה כיוון שפשוט לא שותים את החומרים האלה. הם מתפרקים לחלוטין במים.

ועכשיו אני רוצה לעבור לחומר שבו נעשה שימוש בהפלרה בארץ ושזוכה להשמצות מרובות הלא הוא החומצה הפלואורוסיליצית.

החומצה הפלואורוסיליצית מורכבת משני אטומי מימן,אטום אחד של סיליקה ושישה אטומים של פלואור. סימולה הכימי הוא החומצה מיוצרת כתוצר לוואי של יצור דשנים ממנירלים מקבוצת האפטיט. האפטיט היא קבוצה של מינרלים המכילה זרחן והזרחן הוא חומר המשמש לעשיית דשנים. האפטיט גם מורכב מיסודות אחרים כמו סידן ופלואור אשר אין להם תפקיד ביצירת הדשנים.במהלך תהליך יצור הדשן "מפרקים" את האפטיט באמצעות חומצה גופריתית כדי להפיק ממנו חומצה זרחתית המשמשת לדשנים. שאר המרכיבים של האפטיט שאינם מנוצלים לדשנים מנוצלים לדברים אחרים. מהסידן שבאפטיט מייצרים גבס, ואילו מהפלואור נוצרים בתהליך שני גזים אשר בהמשך נלכדים במים ויוצרים את החומצה הפלואורוסיליצית. החומצה לא מתפרקת ליוני פלואוריד כי הריכוז שלה גדול מדי.

(מקור – עמוד 43)

אז איפה המתכות הכבדות?

מתנגדי ההפלרה נוהגים לטעון כי החומצה מכילה מתכות כבדות אולם כאמור החומצה עצמה איננה מורכבת ממתכות כבדות, אלא מפלואור, סיליקה ומימן. אבל מכיוון שאת החומצה מפיקים ממנירלים מהקרקע והקרקי עשוייה להכיל גם קצת מתכות כבדות ייתכן שכמות קטנה של מתכות כבדות תגיע גם לתמיסה המימית שבה נמצאת החומצה הפלואורוסיליצית. אבל וזה הדבר החשוב אין שום הכרח שכך המצב. לכן יש תקנים שנועדו למנוע פגיעה בבריאות.

מהו התקן בישראל?

למרבה הצער התקנים בישראל לא נגישים דרך האינטרנט כך שאני לא יכול לקשר אליהם ישירות. אני למחקר שלי מצאתי את התקנים בספריה של הטכניון. אני מניח שגם באוניברסיטאות נוספות ניתן למצוא אותם. אבל יש כן תמונה באינטרנט שלפעמים מוצגת בשגגה כ"בדיקת מעבדה שבה מוצגים ערכים אלו.

בואוו ניסתכל עליהם: קודם ישנה החומצה הפלואורוסיליצית אשר כאמור מקודם נמצאת בתוך תמיסה מימית. משקל החומצה מוצג באחוזים ממשקל התמיסה הכוללת (שרובה היא מים). ישנה גם תחמוצת זרחן שהיא שריד מהאפטיט. אחריה ישנו המימן-פלואוריד אשר הוא אחד משני הגזים אשר נוצרים בתהליך יצור החומצה. לפעמים לא כל הגז הופך לחומצה פלואורוסיליצית. בכל מקרה כאשר התמיסה מוספת למי השתייה גם המימן פלואוריד מתפרק למימן (מתרכב למים) ויוני פלואוריד כמו החומצה.

אחרים באה רשימה של מתכות כבדות והערכים המירביים המותרים שלהן. כל הערכים נתונים במיליגרם מתכת לקילוגרם חומצה. מיליגרם היא מיליונית הקילוגרם. כלומר משקל המתכות מהווה רק כמה מיליוניות מהמשקל הכולל של התמיסה. יש לא מעט מתנגדי הפלרה שלא מודעים לכך ולכן לפעמים נתקלים בטענות כגון התמיסה מכילה רק 20% חומצה וכל השאר זה קוקטייל של מתכות כבדות. זוהי טענה שגוייה, במציאות המתכות מהוות רק כמה מיליוניות מהתמיסה ורובה המוחלט הוא מים.

כאמור אין הכרח שכל המתכות שהוזכרו פה יהיו בכלל בתמיסה, למעשה בדיקות שנעשו בארה"ב (לצערי אין לי נתונים לישראל) מצאו שברוב החומצות שנבדקו לא היו כלל מתכות כבדות. המתכת הנפוצה ביותר הייתה ארסן שנמצאה ב43% מהתמיסות ובכמויות נמוכות בהרבה מהתקן. אחריה היו עופרת ונחושת שאותרו רק באחוזים בודדים מהתמיסות.

קצת מתמטיקה

הפלואוריד מהווה כ80% ממשקל, כלומר על מנת להפליר ל1 מ"ג פלואוריד לליטר מים שזה המקסימום המותר נדרש להוסיף כ1.25 מ"ג חומצה. אם למשל התמיסה שלנו היא בריכוז של 25% חומצה אזי פירושו של דבר הוספה של 5 מ"ג תמיסה. אם ריכוז הארסן הוא במקסימום האפשרי ,כלומר 400 מ"ג לק"ג חומצה, אנחנו נקבל שמקסימום הארסן שיתווסף למי השתייה הוא חצי מיליונית הגרם לליטר מים. זוהי כמות אפסית וכאמור בדר"כ יש פחות ארסן במים אם בכלל .

דוגמא לכך היא העיר פורט קולינס בארה"ב, העיר הזמינה סקר מטעמה לבדוק את הכדאיות והבטיחות של ההפלרה. הם בדקו את המים לפני ואחרי ההפלרה ולא מצאו הבדל מדיד בין ריכוזים של מתכות כבדות לפני ההפלרה ואחריה.

כלומר מדובר בכמות קטנה גם בהשוואה למה שיש במים באופן טבעי. ולכן אני אישית למרות שאני לא מאושר מזה שאולי יש כמויות זעירות של מתכות כבדות בתמיסה אני גם לא מודאג מכך.