רבין והאלטלנה – שקרים ועלילת הדם

כאשר עוסקים בחקר תיאוריות הקונספירציה סביב רציחתו של יצחק רבין אין מנוס מלהתקל גם בטענות רבות המושמעות כלפי רבין ופועלו. חלקן קשורות ישירות למחלוקות פוליטיות שבהן איני מעוניין לעסוק בבלוג הזה. אבל חלקן עוסקות בעובדות היסטוריות וכאן בהחלט יש מקום לכתוב עליהן.

אחת הטענות המושמעות ביותר כנגד היא שהוא היה אחראי לירי על אוניית הנשק אלטלנה של האצ"ל. רבין מתואר כמי שאחראי ל'רציחתם' של אנשי האצ"ל. מגוון המקורות הטוענים כך הוא עצום וחיפוש בגוגל של "רבין ואלטלנה" מניב מספר רב של תוצאות.

כך למשל בראיון שנערך איתו לאחרונה בקול ישראל טען אמיתי עמיר, אחיו של יגאל, שרבין התרברב בספרו "פנקס שירות" על חלקו ב'טבח' ואף הודה שירה באנשים ששוחים במים. דברים דומים אמר גם בראיון אחר לגבי גזית.

האומנם? הנה העמודים הרלוונטיים מתוך ספרו של רבין:1,2. כל מי שקורא אותם יכול לראות שלא היו דברים מעולם.רבין הגיע למטה הפלמ"ח במקרה באותו היום כאשר התנהלו חילופי אש מדי פעם בין אנשי האצ"ל והפלמ"ח. רבין ארגן את ההגנה סביב מטה הפלמ"ח ואף השליך רימונים לעבר עמדה של האצ"ל. רבין מספר שלאחר שאלטלנה עלתה באש החלו אנשי הפלמ"ח לירות לעברה אש תופת מכיוון ששמעו שמנחם בגין נמצא על סיפון האונייה ושהוא פעל להפסקת האש מכיוון שחשב שהפרשה נגמרה ואין צורך בנפגעים נוספים. הוא גם מציין שהוא האמין באותו יום באמת ובתמים שבכוונת האצ"ל לבצע הפיכה (מה שלא היה נכון א.א). אין כאן שום התרברבות על הירי, בדיוק להיפך. סיפור דומה מופיע גם בספרו של שלמה נקדימון "אלטלנה" (עמ' 282). נקדימון גם מספר שרבין תיאר את האלטלנה כיום השחור בחייו וכן גם מספר שאחד מאנשי מטה הפלמ"ח, פסח זלדינגר שמו, נפגע מאש אנשי האצ"ל והתמוטט בזרועותיה של לאה רבין. הוא נפטר מפצעיו כעבור מספר ימים.

עם כן ראינו שמדובר בשקר וזה אינו השקר היחיד. במקומות רבים נאמר (למשל כאן על ידי יורם שפטל) שיצחק רבין פיקד על התותח שירה על אלטלנה. במציאות מפקד התותח היה אחד בשם הלל דלסקי. בספר אלטלנה של נקדימון (עמ' 296) מפורטת כל השרשרת שהעבירה את פקודת הירי לתותח, החל בבן-גוריון וכלה בתותחן שירה. רבין לא היה חלק ממנה.

קיימים גם סילופים של הכתוב בספרו של רבין. התיאור שלו של אנשי הפלמ"ח היורים לעבר האונייה מוצג כאילו הוא עצמו היה מעורב בירי וכמובן שהקטע שבו הוא מתאר שפעל להפסיק את האש מושמט. זריקת הרימונים שלו מתוארת כהשלכת רימונים לעבר ניצולי הספינה וזאת למרות שהיא התרחשה עוד קודם להפגזת אלטלנה.

קיימת גם טענה שרבין כאשר היה שגריר בארה"ב התרברב על חלקו באלטלנה בעודו שיכור ואמר משהו כמו "דפקנו אותם באנייה ודפקנו אותם בים". לטענה זו לא מצאתי עדות ישירה כלשהי מפי מישהו שטוען ששמע את רבין באופן אישי. בויקיציטוט מופיע ציטוט ברוח דומה ונטען שמקורו בספר אלטלנה. בעיון בספר לא הצלחתי למצוא אותו. למיטב ידיעתי מדובר באגדה חסרת בסיס.

לפעמים הטענות על חלקו של רבין באלטלנה מצטרפות לטענות נוספות כנגד רבין לפיהן רבין כלל לא היה מפקד מוכשר, אלא שכל קידומו היה בגלל חלקו בירי על אלטלנה. בטור שאליו קישרתי הכותב אף מוסיף וטוען כי:

אני משוכנע שלו הייתה התקשורת מאפשרת דיון ציבורי כל שנה ב- 23 ליוני, יום השנה לאותו מעשה נוראי, לעולם לא היה נמנה יצחק רבין אפילו לסרן בצה"ל

ובכך מפגין את בורותו הרבה שכן בעת אירועי אלטלנה רבין כבר היה סגן אלוף…

אולם כאמור העובדות לא משנות לאותם אנשים. למיטב ידיעתי מקור הטענות כנגד הוא לאחר הסכמי אוסלו. אז היו אנשים שהתנגדו למהלכיו של רבין והחליטו לצאת למתקפה אישית כנגדו כדי לפגוע בתדמיתו הציבורית של "מר ביטחון". כך נעשה ניסיון להשחיר את עברו הצבאי של רבין וכן הצגתו כשיכור. אחד האנשים שהייתה להם השפעה רבה היה ד"ר אורי מילשטיין שפירסם ספר "תיק רבין – איך צמח המיתוס". מילשטיין היה מרצה באוניברסיטת בר אילן  ויגאל עמיר היה סטודנט שלו. ליגאל עמיר גם היה עותק של ספרו.

וזה מביא אותי לנקודה האחרונה – עלילת הדם. התלבטתי אם להשתמש בביטוי זה מכיוון שמדובר בביטוי קשה מאוד. אבל החלטתי להשתמש בו משום שאני סבור שישנו קשור השקרים שהופצו על רבין לבין רציחתו. בפסק הדין במשפטו של יגאל עמיר נמצא הקטע הבא:

החוקר המשיך והקשה, היינו, שמדובר באדם מבוגר (רבין), שלזכותו ניתן למנות הישגים לא מעטים, אם היה נכון לפגוע בו ואם לא ראוי שהנאשם יביע חרטה או צער על המעשה. על כל אלה השיב הנאשם:

"חס ושלום. יהודי שרצח 14 יהודים שהיו על סיפון האוניה אלטלנה, יהודי שכל קידומו בצה"ל היה בעקבות יחוסו המפלגתי למרות שברח מקרב שיירת הדמים, למרות שהתמוטט במלחמת ששת הימים ולא תפקד….

אז נכון שיגאל מציין בהמשך כי לא אמונתיו על עברו של רבין הם שהניעו אותו לרצוח, אלא הרצון למנוע את מעשיו בעתיד. אבל השחרת תדמיתו של רבין והצגתו כרוצח ומפקד כושל תרמה לדעתי ליכולת של יגאל עמיר להתגבר על הקושי הפסיכולוגי של רצח מנהיג בישראל.

השקרים האלה ממשיכים להשמע גם היום ביתר שאת. הבורות בציבור היא זו שמאפשרת להם להתפשט. אם תקשיבו לראיונות עם אמיתי עמיר אתם תשמעו שהשדרנים לא מתעמתים עם טענותיו ובמקום לומר שמדובר בשקרים מנסים להתחמק מהם. המטרה שלי היא להלחם בבורות הזאת.

(אגב בהארץ התפרסמה כתבה מעניינת בנוגע למחקר ההיסטורי על אלטלנה. אני מקווה שתוכלו לקרוא אותה. לי אין מנוי להארץ ואני לפעמים מצליח לקרוא אותה ולפעמים לא ולא ברורה לי החוקיות. http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2045509)